איש ואישה שכינה ביניהם

את התינוקת –

כשנולדת,

במבוכה, מסויימת ניחמו את אמך:

"בת – סימן לבנים"!

וכשבגרת – חיכית לאביר החלומות

שיישא אותך על כפיים

ויגשים המשאלות.

וכשהתחתנת בלי הכנה מוקדמת

מתוך הבנה, רגישות ואינטואיציה מבורכת

ידעת בכל רגע נתון

מה לעשות – ואיך.

איך להתאפק כשהכל מסביבך לחוץ!

איך לעודד, כשנדמה לכולם, שזה בכלל לא נחוץ!

איך לדעת לומר את המילה

המיותרת

בחן וברגישות..

איך לחבק בחום ובנועם,

כשנדמה שכולם שרויים במין אדישות.

לבשל, לאפות, לנקות ולארגן.

לבדוק, לשאול ובכל תחום להתעניין.

לעקוב אחר התקדמותו של הילד,

לדאוג שלא יחסר מעט ועד מחברת.

וכשהילד חולה – את על המשמרת.

וכשהילד יוצא – להמתין לו את נשארת.

כי את סופר וומן

וזה מובן מאליו!!

גם פסיכולוגית וגם מטפלת

גם רעיה וגם מאהבת

גם מנקה וגם מחנכת

ובל נשכח את התואר – אישה עובדת.

מי כמוך

מצליח

למצוא הזמן לכל העשייה הברוכה!

ומי כמוך

יוכיח

שליטה בכל צרכי המשפחה.

וכשאת תוהה מהו סוד ההצלחה???

את מפנה מבט מבעד לחלון

ובמשעול צועד הגבר שלך, החסון.

נושא על שכמו את עגלת החיים

נוטף זיעה, והצעד כבד

אך מראה הבית מקרוב, מלבב ומעודד.

נכון, שכשהוא נולד

"בן – זכר" רגשו כולם.

ומרגע זה, נגזר עליו להיות חזק, אמיץ וגם רַעַ

להוכיח עצמו כמצ'ו גזעי בכל רגע,

ואת מצפה שכל בעיה הוא יפתור –

כי כך חונכנו…שבן

זו מילה נרדפת לגיבור.

והתואר – מחייב

והלחץ – מעייף!

אך המסע חייב להמשיך ולהתנהל.

……….

ועכשיו, כשהגוזלים פרחו מהקן

ניצבט הלב, מהבית שהתרוקן.

ומיד מבט אוהב מחבק נשלח

היחד – שלאורך השנים נמשך

מעלה את החיוך המרגיע ומלטף

מחמם את הנשמה, ואת הלב.

לחבק את הרגע

ולהודות לשפע

ולכח האהבה שחיבר ביניהם.

סגור לתגובות.