התפתחות אישית

היום יצרה איתי קשר מישהי ששאלה אם במקרה השתתפתי בערך בשנת 2002 בקורס פרמקאלצ'ר באדמאמא.. כן, זכור לי מאוד הקורס הזה שעשיתי פעם, נברתי בזכרוני השנים, והגעתי למסקנה שאכן זו היתה השנה. האישה כתבה שהיא מעלה את סיפורי אדמאמא בפייסבוק ושאלה אם אפשר להזכיר את שמי.  העדפתי שלא..

חיים שלמים עברו עלי מאז הקורס ההוא. הקורס ההוא היה חלק ממסע חיפושיי בחיים שלי, מסע חיפושים אחרי ה"אני" שלי, אחרי התפתחות אישית מה שנקרא.. הייתי בתקופה של אחרי עזיבת עבודה יציבה וטובה שהיתה לי, מיוזמתי. חשבתי שאני יודעת מה אני רוצה לעשות במקום, אבל לא הצלחתי להתחבר לכלום ונשארתי בלי כלום.

חליתי אז במחלת הנשיקה וחזרתי לבית הוריי ומשם התחלתי לנדוד דרומה, כל פעם למשהו אחר. באחד ה"נדידות ", הגעתי לקורס הזה. פרמקאלצ'ר. היה שם מיחזור, גידולי ירקות ופירות אם זוכרת נכון, שירותים אקולוגיים, הכנת קומפוסט, שינה משותפת עם עוד כמה אנשים בקראוון. חוויה.

חוויות נוספות בתקופה הזו היו … השתתפות בהקמת "אשרם במדבר" מקום שהוקם בהשראת האשרם של אושו בהודו, למי שמכיר, סדנאות מודעות והתפתחות אישית שונות. וגם חודשיים במצפה רמון, בהם ישנתי בבית של משפחה שנסעה לבקר את הבת בארצות הברית, וטיפלתי בשני הכלבים הגדולים שלהםJ טיילתי איתם במדבר, תליתי כביסה שהתייבשה תוך שתי שניות בערך ברוחות של המדבר ועוד חוויות.. J

זוכרת שאחד הדברים שם ששמתי לב אליהם, שגם המדבר, שכל כך היה לי אז חזק להיות בו, להביט בו, להרגיש אותו, להתחבר לעצמי דרך המדבר, גם המדבר הזה, בשלב מסוים, כמו הפסקתי "לראות" אותו. כאילו הוא כבר לא שם. כוחו של הרגל.

לאחר כל הנדידות האלו, נזכרתי כמה אני אוהבת לרקוד והחלטתי שבשביל זה, שוב אשכור דירה במרכז ואלך לחוגי ריקוד שאני אוהבת. וכך באמת עשיתי. המשכתי את ה"גדילה הפנימית" שלי דרך התנועה. ריקודי בטן שמשלבים גוף נפש, ריקוד ממש מהבטן, בלי טכניקה כמעט.  יוגה, אמפרוביזציה בתנועה, מחול מודרני – שגם שם יצר המורה את החיבור גוף נפש כל הזמן. אהבתי את זה מאוד!!

ואז גם את זה עזבתי. זה כבר לא מילא יותר. פתאום הרגשתי שמחפשת קשרים עם אנשים, קשרים קרובים, וזה לא היה שם בכל החוגים האלו… המילוי האישי הפנימי, כבר לא סיפק אותי.   
בהמשך הגעתי ללימודי חכמת הקבלה. שם הבנתי שהאושר האמיתי בא מיחסים טובים והדדיים עם האנשים סביבנו. וזה כבר לכתבה נוספתJ

סגור לתגובות.